אם זה נמצא אצלך בחיים, עדיין זה לא נמחק. חינוך ילדים אמרנו ככה –

באופן כללי אני אומר – אדם צריך לנקות לנקות לנקות. אבל אם הסיטואציה

החיצונית היא כזאת שהניקוי לא עבד – כמו, הוא מנקה על זה שיש פיגועים

בעולם, ויש פיגוע, עכשיו באים מחבלים, מה הוא יעשה, ישב וינקה? לא, עכשיו

הוא צריך לצאת להילחם עם רובה. להגן על עצמו ועל בני משפחתו. זה מה

שצריך לעשות. לעשות זה להלכה, זה עולם ההלכה – כמו שהרב שלנו אמר,

'שופטים ושוטרים תתן לך', ובפרשת משפטים הוא אמר 'כי תקנה עבד עברי'.

אם יש 'ואהבת לרעך כמוך' שזה כלל גדול בתורה, מה פתאום שאחד יגנוב

מהשני? אז התורה מדברת על כל האפשרויות שיש. אם מקיימים 'ואהבת לרעך

כמוך', בנמשל שלנו זה התנקה לגמרי, זה לא יופיע יותר. אבל אם זה מופיע –

תתנהג על פי ההלכה. פשוט. לא צריך להסתבך עם זה. 

מה צריך לעשות בחיי המעשה? התורה קובעת לנו, לאנשים דתיים. זה הבלבול גם בחברה החיצונית

שלא יודעים מה לעשות, איך להתנהג – אז התיאוריה של פרויד, או של יונג, או

של הרינג. (הרינג זה טעים אבל זו לא תורה טובה בחינוך ובפסיכולוגיה), יש לנו

את התורה שלנו, וכל אחד יחליט לפי איזו תורה הוא הולך, אבל למעשה צריך

להיות לפי ערכי החיים של האדם עצמו.


ש: האם צריך להעמיד אותו על מקומו שאסור לשקר?

ת: עם ילדים כדאי להתעלם איפה שאפשר להתעלם, כלומר, איפה שהוא לא

ראה שאת רואה, אז כדאי להתעלם – אם זה לא דבר חמור. כי כל הזמן להטיף

לילדים מוסר זה מאבד מהערך שלו. זו הערה מהצד. אבל אם הוא יודע חייבים

להגיב. האם לעמוד על כך שילך לחדר למרות שלא בא לו? כן. אלא אם כן יש

שם איזה משהו שהוא בהיסטריה, או איזו טראומה רצינית – אסור להתעלל

בילד. לבדוק מה קורה. אבל אם זה סתם מעצלנות – וזה אמא יכולה לדעת. אז

כן, צריך להרגיל שעושים אפילו כשלא רוצים, קמים בבוקר למרות שרוצים

להמשיך לישון, כי יש לנו חיים ויש לנו מחויבות – אנחנו לא "היפיס", תעשה מה

שבא לך בכל רגע. זו לא צורת חיים טובה.


ש: האם גם לפי החוק צריך שתהיה לו מסגרת?

ת: כן.


ש: האם זה נכון לעשות 'עין הבדולח' וגם לעמוד על חינוך ילדים?

ת: ודאי.