שלום הרב, אני חייבת להגיד לפני השאלה ש'עין הבדולח' זו הצלה של ממש.

אני לא חושבת שאפשר להסביר במילים את עוצמת התהליך שאני עוברת, אני

לא אותו אדם שהייתי לפני, חייבת לך את התודה הזאת – תודי לקב"ה – על

הקורס הנפלא המציל נשמות אבודות ומבולבלות. הגעתי ממש על סף פיקוח

נפש, פשוט חיי עברו מהפך לטובה, לה' הישועה ולך שליח נאמן.

ת: גם אני מרגיש כמו זו ששואלת פה, שזו ממש ישועה והצלה לי אישית, ולכל

העולם, בעזרת ה' שילמדו את ותתהפך כל המציאות לטובה.


בחזרה לשאלה


לא. מה שקרה קרה, מה שאת מושכת עכשיו, זה שהזיכרון הזה מושך עכשיו

הרגשות לא טובות ממה שהיה. תוציאי את הטראומה ואת הזיכרון לא תהיה

המשכה כזאת. ההמשכה היא עכשיו, כי הכלים אחרי ההיריון – אני לא הבנתי

בדיוק מה קרה, אבל היה כנראה חוויה לא טובה בהיריון ולידה, אז זה עכשיו

נשאר בתור זיכרון. וזה מושך מציאות. שכל פעם שאת חושבת על ילדים את

מפחדת, תמחקי את זה. אני עכשיו מוחק בשבילך גם. צריך כל אחד ששומע את

זה, להגיד, כל מה שבתוכי שגורם לאישה הזאת לפחד ולהצטער תסלח לי, אתה

יודע בורא עולם – אצלי לידה זה עניין קשה, אשתי ילדה זה היה מאוד מאוד

קשה, שמעתי את הצעקות מבחוץ וכו'... אה, זיכרונות זיכרונות, הנה בא אלי עוד

פעם הדבר הזה – אני צריך למחוק. כל מה שקשה בלידה והיריונות, כל

הזיכרונות הלא טובים תמחוק ואז יהיה לך יותר קל.