ש: לשיטת 'עין הבדולח', רגשות שליליים שאנחנו חווים מצביעים על מקומות

שחוסמים לנו את האור, ואנחנו אמורים למחוק את הזיכרונות ותפיסות העולם

שמעוררים אותם – ברשותך שתי שאלות – א', האם לרגשות שליליים אין גם

ערך חשוב שמקדם אותנו? ב' האם אנחנו לא מבטלים בזאת שיעורים חשובים

שלמדנו בניסיון חיינו, כאלה שיכוונו אותנו באמצעות הרגשות השליליים

הקשורים בהם, להימנע ולא לחזור על טעויות שעשינו?


ת: זו שאלה ראשונה – אז אני אענה מה שאני יכול. האם לרגשות שליליים אין

גם ערך חשוב שמקדם אותנו? רגש שלילי הוא בא ממוחין לא מסודרים. אז

להשאיר את המוחין לא מסודרים אין בזה שום ערך חיובי. אם אדם שונא את

חברו, יש לו רגש של שנאה – אני לא רואה טעם להשאיר את זה בתוכנו. הא,

תגיד, אבל הרגש הזה מלמד אותי משהו... נכון, אבל צריך למחוק את זה, צריך

להגיע לאהבת הזולת. אחד מקנא במישהו, מה הטעם בלהמשיך לקנא? צריך

למחוק את הזיכרונות שאומרים לו שמה שיש לו זה בעצם שלי. אם אדם חי עם

זיכרון כזה ולא מוחק אותו, הוא יכול לעשות הרבה מניפולציות, אבל הקנאה לא

תעבור לו. 'רקב עצמות קנאה'. מה הבעיה עם רגשות שליליים? שהם חוסמים

את הנשמה מלהאיר לבן אדם. זה המסך של הנפש הבהמית שגורמת לכך

שאדם לא קשור בעצם לעצמו, לנשמה שלו. מה הטעם בלהשאיר את זה?